"יום כיף היום!" הזכירה לי מינטל.
"לא שכחתי" אמרתי.
"אז למה את ניראת טרוּדה?"
"סתם" אמרתי בפשטות.
"כדאי שניתארגן" הוספתי שראיתי שהיא נועצת בי זוג עניים מופתעות.
מינטל ניגשה לאמבטיה - להיתרחץ.
אני לא הייתי צריכה להיתארגן - תמיד אני שמה מיתחתי בגד ים. מי יודע מתי תיהיה לי היזדמנות חד-פעמית ליטבול בכינרת - או שסתם בה-לי לישחות.
מינטל יצאה. היא לבשה את בגד הים הסגול שלה. בגד הים שלי הוא ביקיני(כמובן)בצבע טורקיז. ווידאתי שהשרשרת תלוייה על צווארי.
"את לא מפחדת שהיא תירטב?" שאלה אותי מינטל.
הנדתי את ראשי לשלילה. "היא תמיד נירטבת באמבטיה ולא קורה כלום. אז למה שיקרה משהו בים?" אמרתי.
מינטל משכה בכתפיה וארזה את התרמיל הלבן שלה על הגב.
תליתי את רצועת התיק השחור על כתפי, ומיהרתי אחריה.
ניכנסנו כולנו לג'יפ הכחול. אוֹדֶסה הייתה המשגיחה שלנו. היא גם יזמה את הטיול.
הנהג המשופם גירד בראשו ביזמן שאוֹדֶסה חיטטה בתיק החום התלוי על זרועה. ניזכרתי בחלום ופחד הציף אותי. מה-פיתאום אוֹדֶסה קשורה אלי?
הג'יפ נסע. עלינו על הכביש המהיר.
"ילדים, יש לנו עוד שעה נסיעה. אתם יכולים לנמנם" אמרה אוֹדֶסה וחייכה אלינו.
מינטל נירדמה. סיגל ישבה לידי ורוי הביט קדימה. אני הבטתי החוצה מהחלון. הנוף הפרוש לפני. כבישים מהירים, אימהות אוחזות בידי ילדים. גברים, נשים, ילדים וכלבים מטיילים לתומם, ולא מודעים לכך שיש בעולם יתומים מיסכנים שנוסעים פעם בחודש לבילוי.
קינאתי בנערה אם שער הדבש שהחזיקה בידה של אישה צעירה. הן היתחבקו. הרגשתי את הדמעות העולות בגרון. כמה כיף היה לוּ הייתי יכולה עכשיו לחבק את אימי, וליצעוד עימה יד ביד. היינו חוזרות הביתה ומריחות ריח חריף - אבא שוב שרף את החביתה. ושלושתינו היינו צוחקים. כמה ניפלא זה היה יכול להיות.
הג'יפ עצר. הגענו.
החול הזהוב שעליו דרכתי היה נעים וחם. ניכנסנו למים הקרים. התזנו אלו על אלו. שחיתי, צללתי, אני ומינטל אספנו צדפים. ה"חדשה" הביאה כדור שחור ומחבטים בתיקה הירוק. היא הוציאה והציעה לנו לשחק.
עשינו תורנירים ותחרויות. ריצות בחול החם. כל כך נהנתי.
ובשקיעה, כשישבנו, ראיתי את קו האופק פרוש למרחק. מתוח על פני הים. אני בטוחה שעכשיו, שהשמש שוקעת מיתחת לים, וקו האופק ניפרש, הוא הגבול ביני לבן אמא.
;){kind=link}