עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אני גל שרביט.
רובכם בטח מכירים אותי לפי הסיפור "אישי ושלי".
אז זה סיפור חדש....
הסיפור הוא על נערה שקוראים לה אלי(אלינור).
אלי גדלה וחייתה בבית יתומים....והיא רוצה לימצוא פרטים לגבי עברה המיסתורי....
בדרך תחווה חוויות מרתקות, כפיות, עצובות ומרתקות. ואפילו....חוויה אחרת, קצת לא נעימה...
מסוג שלא כולם מכירים.
מינטל

מיטל היא החברה הכי טובה של אלינור. מיטל שוהה כבר 4 שנים בבית היתומים. היא ואלינור שותפות לתעלולים, לבדיחות מצחיקות ולהרפתקאות מסעירות.
רוי

נער שוויצר למדי. עשיר מאוד, אבל מיותם מהורים.
הכסף גורם להיתפארות והערצה כלפיו.
אבל מי שהוא אוהב ורוצה - לא רודפת אחריו, כמו כל שאר הבנות.
צ'ופסטיק

צ'ופסטיק הוא הכלב המתוק והנאמן של אלינור. צ'ופסטיק הגיע לבית היתומים בזכות אלינור, שביקשה אותו ליום הולדתה ה-5.
צ'ופסטיק ואלי חברים טובים. יש להם תרגילים מגניבים, שריקות מיוחדות, ואפילו סימן שברגע שאלי עושה אותו - צ'ופסטיק מזנק, ונושך!
סיגל

סיגל היא "החדשה".
סיגל הגיעה ליפני מיספר ימים מאמריקה. הוריה נהרגו כשהייתה בת שתים-עשרה. במשך שנה היא חייתה אצל מישפחת אומנה שהיתייחסה אליה כשיפחה, וברחה לבית היתומים.
אודסה

אוֹדֶסה היא בחורה בת עשרים שמיתנדבת בבית היתומים הדסה, כדי לימצוא את אחותה הצעירה.
הוריה נתנו בידה פתק מגולגל שעד היום לא העזה להביט בו.
אודסה היתנדבה בבית היתומים בתיקווה שתימצא שם את אחותה הצעירה.
אנטיפה

אנטיפה היא אחת המטפלות בהדסה.
אנטיפה שונאת את אלינור מאוד.
לשתיהן יש עבר משותף ומיסתורי.
אנטיפה עקשנית, חדת לשון, אבל בתוכה לא כזו מרושעת, כפי שחושבת אלינור.

פרק 2 יהלום כחול

18/05/2012 08:42
מתוק ומר

כבר הרבה פעמים היסתכלתי על השרשרת המרהיבה.
היא הדבר שהכי חשוב לי בעולם.
היהלום הכחול הזה כאילו נותן לי כוחות.
אני מלטפת אותו. נוגעת בו. הוא מפיץ אור כחלחל בלילה. אור חלש, אבל אור.
אני נוגעת בה לוודא שהיא סביב צווארי. היא עלי ביום ובלילה. אין דקה, ואין שנייה, שבה הוא לא עלי. הוא המזכרת היחידה שלי מהורי.
דימעה נושרת במורד לחיי. אני מנגבת אותה ומקנחת את האף.
"היי" אני שומעת את הקול של מינטל.
היא היתעוררה. סוף-סוף.
חייכתי אליה כרגיל.
היא פיהקה פיהוק ארוך.
חייכתי.
"מה דעתך שנימתח את רוי השוויצר?" שאלתי. מינטל הינהנה. לחשתי לה באוזן את תוכניתי.

"אבל אסור לך ליצחוק!" הזהרתי.
מינטל ביקשה שננסה להעירו קודם ביד.
מובן שניסיונותיה, היו לשווא.
לקחתי דלי מים. מילאתי אותו עד אפס במים קרים. בצעדים קלילים ונימרצים מיהרתי אליו.
"שלוש, שתיים, אחת ו!" לחשה מינטל.
שפכתי.
ספלאש! גל של מים קרים שטף את רוי וניקרענו מצחוק.
הוא התעורר וניראה מבוהל.
"מה זה? אנחנו בים?"
צחקנו עוד יותר למראה פניו הרטובות.
"הו הו, מצחיק מאוד" אמר רוי בכעס והיסתלק.
מיששתי שוב את השרשרת. היא הביאה לי מזל. אני בטוחה.

מתוק ומר
18/05/2012 08:42
תודה רבה לכל מי השגיב!
פרטי ביותר
18/05/2012 08:47
את כותבת מינטל במקום מיטל... XD ופרק מושלם! תמשיכי!
אן שירלי
18/05/2012 14:05
פרק מושלם איזה מטיחה "מה זה? אנחנו בים?"חחחחחחח
אני כוסית מהממת
18/05/2012 19:42
סיפור מה-זה יפה!
קראתי והלהבתי!
וצ'ופסטיק מה-זה חמוווד..D:
ואני מה-זה כוסית...
גם את כוסית מאמי...
רואים ושומעים..:)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאי 2012  (8)
עוד סיפורים שלי: