אני וצ'ופסטיק חזרנו בשעה 10:00...פיספסנו את ארוחת הבוקר!
"פיספסתם את הארוחה, אל תדאגו, שמרתי לכם" אמרה אוֹדֶסה הטובת לב.
היא הכינה לי בזריזות חביתה וסלט, ולצ'ופסטיק מילאה בקערה שלו את מזונו.
"רוצה גם שוקו?" שאלה אוֹדֶסה.
הינהנתי בפה מלא.
אוֹדֶסה הכינה לי בזריזות שוקו חם, והגישה לי אותו.
"כשתסיימי, בבקשה, פני את הכלים" היא ביקשה.
הינהנתי.
סיימתי לאכול.
הרגשתי עייפות איומה פושטת באברי.
בזריזות פיניתי את הכלים. צ'ופסטיק הרגיש כמוני.
הוא נישכב על הסלסלה שלו ונירדם.
טיפסתי בסולם החבלים המישתלשל ממיטת הקומותיים.
נישכבתי על מיטתי.
הנחתי את ראשי על הכרית, ונירדמתי.
[...]
בחלום ראיתי תחילה מסך לבן. גדול וריק.
בלי שום תמונה.
עמדתי בפינה.
לפתע הופיעה דמות משונה שמעט דומה לי.
היא ניראתה מוכרת.
שערה היה שחור כשלי, עניה ירוקות ופניה...
זו אמא!
"לכי לאוֹדֶסה ביתי" היא לחשה לי "אבל למה?" שאלתי אותה בחלום.
"אוֹדֶסה תיתן לך את התשובות" היא לחשה. נשקה על לחיי, ונעלמה.
;){kind=link}